מוזיקה, סמים ומוות – על חייו ויצירתו של פסנתרן הג'ז ביל אוונס, מאת יותם זיו

השבוע לפני 38 שנים (15.9.1980), הלך לעולמו ביל אוונס, אחד מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז; השפעתו ניכרת עד היום בנגינתם של מו...

השבוע לפני 38 שנים (15.9.1980), הלך לעולמו ביל אוונס, אחד מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז; השפעתו ניכרת עד היום בנגינתם של מוזיקאים רבים; אוונס, וירטואוז וגאון מוזיקאלי היה מכור לסמים רוב חייו בין היתר בגלל מותם של כמה מהאנשים הקרובים לו ביותר; טור ראשון  וארוך מהרגיל במדור הג'ז שלנו.

 נותן ג'ז

השבוע לפני 38 שנים הלך לעולמו ביל אוונס (וויליאם ג'ון אוונס) ממחלה שנבעה מסיבוכים רפואיים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקאלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים כולל פרס על מפעל חיים שקיבל ב- 1994 אחרי מותו . השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. אוונס וסגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'ק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט, ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ ובראד מלדאו. כשמבטים על הטרגדיות של חיוו האישיים ועד כמה למוות היה שם חלק גדול קשה להבין עוד יותר את העובדה  שאין כמעט פסגה מוזיקאלית שהוא  לא כבש.

Kind Of  Blue

ביל אוונס נולד באוגוסט 1929. אמו, הייתה זו שחשפה למוזיקה בעיקר רוסית (האם הייתה ממוצא אוקראיני), אביו לעומת זאת חשף את ביל ואחיו לדברים קשים בהרבה. בני משפחה מתארים את נישואי הוריו "סוערים", שכן האב היה אלים כלפי בני משפחתו והיה מכור להימורים ואלכוהול. בסיוע הדוד (אחי האם) הצליחו האחים (הארי מבוגר מביל בשנתיים) להתרחק מהאב האלים ולמדו לנגן בפסנתר.

הארי אוונס

בתחילה ניגן ביל יצירות קלאסיות אבל בהדרגה נשבו האחים בקסם הג'ז. בשרותו הצבאי ניגן ביל בחליל ופסנתר בתזמורת צבא ארה"ב והופיע מדי פעם במועדוני ג'ז בשיקאגו. עם שחרורו מהצבא ב 1954 עבר להתגורר בניו יורק שם החל לנגן במקומות רבים (כולל חתונות יהודיות) ופגש לראשונה את מיילס דיוויס ואת ת'לוניוס מונק.  ב-1958 הצטרף אוונס לשישייה של מיילס דיוויס. שנה לאחר מכן היה לאוונס הצעיר חלק משמעותי באלבום הג'ז של מיילס דייויס, המצליח ביותר בכל הזמנים Kind Of Blue. 
אוונס היה המוזיקאי הלבן היחד בהרכב של דיוויס ואף זכה לכינוי .whitey אך סרט דוקומנטרי חדש על חייו של אוונס מ-2017 מגלה כי חלקו של אוונס הצעיר היה גדול בהרבה ממה שהאגו של מיילס דייויס היה מוכן לאפשר. על-פי הסרט (BILL EVANS: TIME REMEMBERED THE LIFE AND MUSIC OF BILL EVANS), אוונס ודייויס שיתפו פעולה לא רק בנגינה, אלא שאוונס היה אחראי גם למרבית העיבודים ולחלק מהלחנים באלבום האלמותי, תהילה שלא זכה לה בחייו.

סמים ומוות

על רקע התמכרותו הגוברת והולכת לסמים עזב אוונס את ההרכב של דיוויס והמשיך את יכולתו להוביל הרכבים אותה התחיל כמה שנים קודם לכן. בתחילת שנות ה-60 הקים אוונס את הטריו שלו, שיש אומרים שהוא הטוב ביותר בקריירה שלו, עם פול מושן (תופים) וסקוט לה-פארו (בס). השלישייה הזו, בניצוחו של אוונס הקליטו ארבעה אלבומים מופלאים (למרות ההתמכרות של אוונס להרואין)  שהמפורסם שבהם
WaltzFor Debby  שקדיש אוונס לביתו הבכורה של אחיו – דבי שהייתה אז כבת שלוש. 

דבי אוונס

שבוע לאחר סיום הקלטת האלבום, נהרג הבסיסט וחברו הטוב של אוונס, סקוט לה-פארו בתאונת דרכים בשוויץ. מותו של לה-פארו שיתק את אוונס, במשך חודשים ארוכים הוא לא ניגן ולא הופיע. באותו התקופה הכיר אוונס את מי שהפכה להיות אהובתו ושותפתו (גם להתמכרות להרואין) איליין שולץ. 
השניים אמנם לא נישאו באופן רשמי, אך בפירוש נחשבו ככאלו. לצד ההתקדמות הקריירה המוזיקאלית, נגמל אוונס מהרואין, אך תוך זמן קצר המיר אותה להתמכרות לקוקאין. 
אחרי 12 שנים עם איליין, במהלך הקלטות בקליפורניה, התאהב ביל בצעירה בלונדית בשם נאנט זאזרה, וזמן קצר לאחר מכן בקיץ 1973 התחתנו השניים. 
כאשר הודיע ביל לאליין על כוונתו לעזוב אותה ולהינשא לאחרת, היא שמרה על קור רוח בשיחתם, אך זמן קצר לאחר מכן התאבדה בקפיצה מתחת לגלגלי רכבת הסאבווי בניו יורק. 

איילין שולץ

ביל אוונס ונאנט זאזרה

מותה של איליין הותיר בו חותם. אוונס שבינתיים נולד לו בן, איבן, לא הצליח להיגמל מההתמכרות שלו ונפרד מאם ילדו. לצד המאבקים והסערות יצר אוונס מוסיקה נהדרת והמשיך לנגן ולהופיע. ב-1979 הכיר אוונס מלצרית הצעירה ממנו ב 28 שנה ועבר להתגורר עימה. מאוחר יותר, באותה שנה נחתה עליו אולי המכה הקשה מכולן, אחיו הארי, שסבל מסכיזופרניה התאבד. 
ביל הפסיק לנגן ולהופיע וחבריו מספרים שהיה ברור לו שגם ימיו ספורים.

"להאמין באביב"

אחרי כמה חודשים, עדיין המום וכואב החל לעבוד אוונס על מה שהתברר בדיעבד כאלבום האחרון שלו: You Must Believe In Spring. אוונס יצק לתוכו את הכאב והצער שספג במהלך שנות יצירתו. שתיים מהיצירות הבולטות באלבום מוקדשות לשתי הדמויות המשמעותיות בחייו של אוונס שהתאבדו, איליין שולץ, ואחיו הארי אוונס. לאיליין הוא הקדיש את "וואלס בסי מינור" ולאחיו את היצירה: "עוד ניפגש". בספטמבר 1980, אושפז אוונס בבית חולים וכמה שעות לאחר מכן נקבע מותו. גופו של אוונס שספג סמים קשים החל משנות ה-50 קרס. קשה לדעת האם ברח אוונס מסבלו ליצירתו המוזיקאלית או שהצער והכאב שלו, הם שהביאו אותו לשיאים מוזיקאליים חדשים, כך או כך, לכתו בטרם עת (בגיל 51) היה מכה קשה לאוהביו ברחבי העולם.

יותם זיו